נושאת אותך כמו נר דולק
מגנה בכף ידי מפני רוח
חשה בצריבת הלהבה.
שומרת לבל תכבה, לבל
תפסיק לבעור, כמו מכוות
אש, כמו פצע פתוח.
וכל עוד ידי בוערת, וכל
עוד הכאב. וכל עוד
הנר מוגן מרוח ובוער
אתה אתי.
רעיה הרניק
תחילה בוכים.
אחר-כך הבכי מתאבן.
אחר-כך זוכרים דבר אחד ויחיד:
את נפילת הבן.
ואין אומרים דבר.
או מדברים על גשם ועל מה נשמע.
ועל משהו עוד. ועוד על משהו.
והאזן ביו כה לא תשמע.
ושותקים.
וקמים מן הכסא. ויושבים. וקמים. ושוב.
ויודעים דבר אחד ויחיד:
לא ישוב.
אברהם חלפי
יום יום אני חוזר
ילד יפה שלי
אני שב ומת עליך יום-יום.
אם ים השכחה יציף את רואותי,
את עולמי, אני חוזר ומת עליך,
יפיפה שלי ונחמת חיי היחידה.
סליל הקלטת של צחוקיך
ברכה צלולת האור של דימעותיך.
גם כי אלך בגיא צלמוות
לא אירא רע, רק אתגעגע
כי אתה עימדי יומם ולילה
קיץ וחורף אביב וסתו
אני ואתה
שבתך ומשענתך המה ינחמוני.
שאתמכר לאינאונים
ללענת החרטה?
לשאלות ה"אם" וה"אולי"
שלפעמים אוכלות לי
את הלב.
או שאלך אתך, בעקבותיך,
בכל עפר שחוננו רגליך.
שהחלום של יפיך סוכך
עלי
יום יום אני חוזר ומת עליך.
נתן יונתן
הוא נשאר בן עשרים
והזמן חלף
זמן שלא נגע בפניו
זמן בלעדיו
הוא עבר בחולות
עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר
רגע עליו
אז כתבת יומן
ונשאר מכתב
ואתה צוחק בן-אדם
על המדף
תגיד לי אתה מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך
ועם השכחה
כי עם הזמן זה נשכח
הכאב דעך
לפעמים גם פצע ישן
שב ונפתח
תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
שלא שם ולא פה
שהיה ואיננו
ובכל זאת ישנו?
